זָכרנו לחיים!
על מסע משפחת "דרכי מרים" ל'ציוּן' הקדוש במירון
זו כבר מסורת: בשבוע בו חל ה'יארצייט' של הצדיק רבי ישראל וינגרטן זצ"ל מקים ומייסד מפעל החסד "דרכי מרים" (לעילוי נשמת רעייתו הרבנית מרים ע"ה) מתקיים יום התפילה באתרא קדישא מירון. מי שלא היה שם וראה את הקולות, לא יבין… בדיוק כמו שרק מי שישב ב'בידוד' ב'מכון שרת' או נחרך באש הכימותרפיה ב'רמב"ם' יבין עומקו של כאב.
זהו עולם. עולם של כאב עצום, המתחיל בחודו של מחט ולא נגמר… עולם של תפילות, תחינות וציפייה תמידית לישועה. ובעולם המר הזה יש גם משפחה אחת גדולה – משפחת "דרכי מרים".
מתנדבי המפעל המחבק הזה, ובעיקר צאצאיו של הרב ישראל והרבנית מרים וינגרטן, עומדים שם. כולם. בכל שעה. לכל ענין. בכל תנאי.
בשבת פרשת "בשלח" חל ה'יארצייט' השישי של רבי ישראל וינגרטן; למחרת הייתה הנסיעה השנתית של משפחת דרכי מרים ה"מורחבת", הווי אומר עשרות חולים, כל אחד ו'התיק' שלו, ועמם מלווים ובני משפחה. האוטובוסים מירושלים לאותו "מסע חיזוק ותפילה" שמהווה משב רוח משיב נפש, וחיזוק לימים רבים. רק מי שחווה את המסע מבין עד כמה הוא נחוץ.
התחנה הראשונה הייתה ב"מלון לביא" שכמו אשתקד גם השנה יצא מגדרו למען האורחים המשוועים, כשהפעם התווסף גוון ט"ו בשבט לאירוח. ארוחת צהרים עשירה הייתה הקדימון להרצאה של רבי מנחם וינגרטן, שכשמו כן הוא: מנחם משיב נפש. יש לו את המילים נכונות ביותר, היינו שם וראינו. כולנו התרגשנו וקבלנו משמעות שונה אחרי הדברים המעודדים, המחזקים והמנחמים.
ומשם ל'ציוּן' הקדוש. אשרי עין ראתה; עין לא יבשה. זו הייתה תפילת המעוקים והמועקות. שימיהם מאבק ולילותיהם ביעותים. כך מתפלל מי שמתפלל על 'חיים' כפשוטו. לא על שום דבר, רק: אנא ה', אב הרחמים, תן לנו חיים.
ידיד הארגון איש המעש רבי שמואל רבינוביץ עבר לפני התיבה ברגש ובתחנונים; איש החסד רבי חונא דייטש דאג לצלילי הנשמה שהרעידו את הנימים. תודתי להם ל'דרכי מרים' ול'משפחת וינגרטן' על נתינת הלב. שנזכה לישועות.
