חזון דרכי מרים

יחס, זה מה שעמד מול עיני  המייסדים בשעה שהם החליטו על הקמת הארגון 'דרכי מרים'. יחס חם ואוהב לחולי הסרטן בישראל, שברגע אחד מתנתקים מרצף החיים ונופלים למדרון של טיפולים ובדיקות, אשפוזים וקשיים, שאיש לא שם לב אליהם.

שלא יישאר חולה אחד בישראל, לבד.

לפעמים, היחס הזה, הוא הבדל של חיים ומוות.

כך נוצרו מעגלי החסד של ארגון 'דרכי מרים': הסעות אל בית החולים, פינות חמות בבתי החולים, סיוע פיזי ונפשי, תפילות המוניות ועוד, והכל ללא עלות.

בשנת תשס"ג הכל התחיל, כשהרב ישראל וינגרטן נפרד מאשתו היקרה מרים, חולת סרטן, שעזבה עם חיוך אצילי ובקשה אחת: "תמשיכו לעזור לחולי הסרטן, בדיוק כפי שעזרתם לי".

הבקשה הפכה למטרת הארגון, ובהמשך למיזם בו צירפנו קרוב ל-3000 חברים בעלי רכבים, העומדים הכן למען כל חולה ומשפחתו, לסייע בנסיעות לבית החולים וממנו.

הפינות החמות בבתי החולים, נמצאים שם שוב כדי להזכיר לחולה ומשפחתו, שהם לא נשכחים לרגע, חושבים עליהם ומכינים להם שתיה ומאפה, 24 שעות ביממה.

הסיוע הכלכלי, תלושים ומלגות למשפחות החולה, לקראת החגים, פועל עם אותה מטרה, לסייע כשקשה ולתת לחולה את התחושה, שיש מי שזוכר אותו, לאורך כל הדרך.

תפילות המוניות, בבתי כנסת, ישיבות ובכותל המערבי, עבור החולים ומשפחותיהם, גם הן הפכו למעמד מרכזי, המשתף את החולה בתפילות שמתקיימות למענו, גם כשהוא מרגיש לבד.

כל מעגלי החסד העצומים האלה, נועדו ללוות את החולה ומשפחתו, מרגע גילוי המחלה ולאורך כל הדרך, שלא יישאר לרגע לבד.

היחס הזה, הוא הבדל של חיים ומוות.

בואו להוסיף חיים.